השגרה מכה היום יום ממשיך. השינוי נעשה נורמלי והתאבון שלי נפתח. בתקופת הגירושים ירדתי המון במשקל מהלחץ. הלחץ נגמר והכל חזר לשגרה אני לא מפסיקה לאכול כמו פרה .רק שאני לא מעלה גרה מה שניכנס לפה לא חוזר.
בסוף היום אני מוצאת את עצמי יושבת מול שקית פיסטוקים מכניסה אחד לפה ומתמוגגת מהמליחות שממלאת את הפה ומתפזרת לי בכל הגוף. אך המתיקות העדינה משתלבת כל כך יפה עם המליחות. הטעם יורד לאט לאט בעומק גרוני וכשהכל נאכל איזו הרגשת עילוי רגעי . אני אומרת לעצמי די זה האחרון להיום. אבל הפיסטוק לא רוצה להיות לבדו הוא קורא בתוקף לאחרים להצטרף והם מגיעים אחד אחרי השני מתגלגלים לי בפה מתפצחים נבלעים .ואין לי שום כוחות לעצור. אני ממשיכה להתמכר לשיכרון החושים האורלי . כל תסכולי היום יום נמוגים לרגע לתוך האכילה. הסיפוק הרגעי הזה ממכר אותי. אני לא רוצה להרפות ואני נכנעת
;){kind=link}